זינגר של הקאמרי

כדור שלישי לשורדי שואה, מאז ומתמיד סיקרנו אותי יצירות העוסקות בתקופה האכזרית הזאת ובהשלכות הרבות שלה. בעוד שאני מתקשה להתמודד עם יצירות שמגישות את הנושא בצורה ישירה וקשה, כמו רשימת שינדלר המוכרת, אני מוצאת את עצמי מחפשת שוב ושוב יצירות שמצליחות למלא את הסקרנות העמוקה שלי- אך עושות זאת דרך תיווך עדין, רגיש ומאפשר ממש כמו היצירה החדשה של תיאטרון הקאמרי

פיטר זינגר שורד את אושוויץ ומגיע ללונדון כפליט חסר כל. הוא מבקש להשאיר את העבר מאחור, להיאחז מחדש בחיים ולהמציא את עצמו מחדש. זהו הבסיס העלילתי של “זינגר" - הצגה שנוגעת בשואה, אך בוחרת במכוון להתבונן בה מזווית אחרת: לא במה שהיה שם, אלא במה שמגיע אחר כך. בחיים שנמשכים, בגוף שניצל, ובנפש שנותרה כלואה בעבר שאי אפשר באמת לעזוב.

דווקא בימים אלה, אחרי אירועי ה־7 באוקטובר, העיסוק בטראומה מתמשכת, באשמה של שורדים ובניסיון להמשיך לחיות כשהנפש נותרה מאחור, מקבל משמעות חדה וכואבת במיוחד והופך את “זינגר” ליצירה רלוונטית ומטלטלת מאין כמותה.

אומץ אמנותי נועז

תיאטרון הקאמרי ידוע בבחירות אמנותיות אמיצות ונועזות, וגם הפעם הוא בוחר לאתגר- את עצמו ואת הקהל- ולעסוק בנושא טעון ורגיש. לא מתוך שחזור היסטורי או ייצוג ישיר של הזוועה, אלא דרך התבוננות אנושית, שקטה ומעמיקה בשאלות של זיכרון, הישרדות והחיים שאחרי. בכך מוכיח הקאמרי שוב את נכונותו לקחת סיכון אמנותי, להעמיד את האמת הבימתית לפני הנוחות, ולהתמודד באופן בוגר ולא מתפשר עם שאלות מורכבות- כאלה שאינן מחפשות נחמה או הזדהות מיידית.

כשהזיכרון ממשיך לפעול מבפנים

כאמור, "זינגר" אינה עוד הצגה שמתארת את הזוועות עצמן. אין בה שחזור גרפי, אין ניסיון להמחיש את המחנה. הבחירה החכמה של ההצגה היא להתמקד במה שמתרחש שנים אחר כך – כשכבר אין מדים, אין גדרות תיל, אין צרחות, אבל הזיכרון ממשיך לפעול מבפנים... פיטר זינגר, שסביבו נעה העלילה כולה, חי בעולם רגיל לכאורה אך העבר שלו נוכח בכל נשימה. על הבמה נשקפת דמותו של אדם מורכב וסדוק, לעיתים קשה וכועס, שנושא את הטראומה לא כזיכרון רחוק- אלא כחלק בלתי נפרד מהווה שלו

הצגה נוגעת במקומות שאחרים נרתעים

אחד הנושאים החזקים והמטלטלים שעולים בהצגה הוא אשמת הניצולים- אותה תחושת חוב שאין לה יעד, אותה שאלה שמרחפת מעל כל רגע שקט: למה אני כאן, והם לא? “זינגר” נוגעת במקום שממנו רבות מהיצירות נרתעות, ומעמידה במרכז את הזכות לחיים מלאים אחרי הטראומה- לא רק לשרוד, אלא לאהוב, לרצות, לכעוס, לטעות, בלי להתנצל על עצם הקיום. ההצגה אינה מציעה תשובות קלות ואינה מבקשת נחמה זולה; היא פשוט מניחה את השאלה על הבמה ונותנת לה להדהד בתוכנו זמן רב אחרי שהאורות כבים

משחק שמבוסס על אמת, לא על דרמה

הכוח הגדול של “זינגר” טמון במשחק. זהו אינו משחק גדול, מוחצן או רווי פאתוס, אלא משחק שקט, מדויק ומרוסן, שמכבד את החומר ואת כובד המשקל הרגשי שלו. דמותו של זינגר - בגילומו המופלא של עמוס תמם- אינה “מוסברת” לקהל, אלא נבנית בהדרגה דרך מבטים, שתיקות ובחירות קטנות. הקהל נדרש להקשיב, להיות סבלני ולאפשר לדברים לחלחל, ודווקא הדרישה הזו היא שהופכת את החוויה לבעלת עוצמה מצטברת, כזו שמפעילה את הרגש לא דרך שיאים דרמטיים, אלא דרך אמת אנושית חשופה ומתמשכת

תוכלו למצוא בקופונופש פלוס כרטיסים בהנחה להצגה זינגר בתיאטרון הקאמרי - הדרמה הישירה, המציאותית והמטלטלת שמביאה לבמה שאלות כבדות משקל של זיכרון וטראומה, אשמה של שורדים, מוסר, שתיקה ודיבור, הימים שאחרי התופת, והמחיר שהם גובים