אילת בקצב של משה פרץ וליאור נרקיס

בתור אחת שאוהבת חופשות, אוהבת את אילת ושרופה על מוסיקה ישראלית - בשנים האחרונות גיליתי שזה השילוב שעושה לי את זה באמת: מלון טוב, הופעה חיה וים ברקע.

יום כזה שמתחיל בקפה מול הבריכה ומסתיים בצרידות קלה כי שרתי יותר מדי חזק.

ואני לא היחידה - גם הילדודס כבר לגמרי בעניין. איזה אושר זה לגלות שהם הגיעו לגיל שבו הם מתחילים להתווכח איתי על פלייליסט, מתרגשים איתי מול "הכוכב הבא לאירוויזיון", שרים באוטו בלי בושה, ואפילו עפים בהופעות כמו אתניקס ותקווה 6 שהרימו אותם גבוה, למרות שעד הרגע האחרון הייתי בספק אם הם לא יקטרו לי באמצע ויבקשו לחזור הביתה

והפעם, בחרתי להזמין מקום לחבילת הנופש של לאונרדו רויאל ריזורט אילת, שב16 עד ה18 לאפריל 2026 מארח את משה פרץ וליאור נרקיס, ואצלנו בבית כבר סופרים את הימים, מתווכחים מי יעמוד קרוב יותר לבמה, ומתאמנים על הפלייליסט שנשמע באוטו בנסיעה שמחכה לנו

שמש ביום, משה פרץ בלילה

אחרי בילוי בשמש, בספא המפנק ובבריכה, מגיע הערב וההופעות הופכות לשיא של היום.

ראשון יעלה משה פרץ - אחד האמנים שמצליחים לשלב בין רוך לעוצמה, בין בלדות מרגשות לשירי קצב שמרימים את הקהל על הרגליים. וגם אותי - המושבניקית מהגליל שינקה בילדות רק את אריק איינשטיין ואת הגבעטרון, אמיתי (-:

ראיתי אותו לפני כמה שנים באירוע בטבריה - העיר בה נולד והסמוכה למושב שלי - ושם הבנתי שיש משהו בנוכחות הבימתית שלו שמרגיש נקי. לא מתאמץ. לא מתייפייף. פשוט מחובר. כשהוא שר בלדה - הקהל משתתק. זוגות אוטומטית מחזיקים ידיים, מישהו מאחוריי תמיד ילחש את המילים בעיניים עצומות. וכשהקצב עולה? אין סיכוי להישאר בכיסא, לכל היותר לעמוד עליו (-:

בעיניי הקסם שלו טמון ביכולת לגעת בלב של כל אחד, ובכל שלב בחיים - אהבות גדולות, רגעים של געגוע, שמחות קטנות של יומיום. הוא לא רק שר שירים - הוא מפעיל זיכרונות...

הרחבה בוערת עם ליאור נרקיס

וכשהדופק כבר נוסק לשמיים, יצטרף לחגיגה ליאור נרקיס שהוא חתיכת פצצה של אנרגיה מתפרצת, מלאת כריזמה ושמחת חיים. אני כבר מדמיינת את הקצב המדבק, את הידיים באוויר ואת האווירה המחשמלת הנוצרת עם שרשרת הלהיטים שמרימים את הרחבה, החל ממהפכה של שמחה, לכל אחד יש וכמובן הלהיט האייקוני (שאפילו בן ה7 שלי מזמזם בהנאה) - דוקטור, תציל אותי...

ברגעים האלה אילת כבר לא תרגיש לכם כמו עיר נופש סטנדרטית, היא תרגיש כמו פסטיבל פרטי משלנו, פתאום כולם באותו וויב, חוגגים, עפים, מלאי חיוכים, קפיצות ושחרור מוחלט, כזה שמזכיר למה אנחנו כל כך אוהבים מוזיקה ישראלית

מהאדרנלין אל השלווה של שבת

ובואו נדבר על הבוקר שאחרי… בפעם האחרונה שחווינו קונספט כזה - עם נועה קירל בים המלח - היום שאחרי היה כמעט חלומי. כן, קמתי עם חמרמורת קלה מעודף פינה קולדה, והגוף היה תפוס. אבל אחרי שעה של התאוששות, קפה טוב ומקלחת ארוכה, הבנתי איזה פריבילגיה זו - להתעורר לתוך חופשה. לא לחזור הביתה לעייפות ולריקנות של 'היה ונגמר', אלא להמשיך את החוויה בקצב רגוע, נינוח, מתמשך. הים מחכה רגוע וכחול, מזמין לטבילה מרעננת שמנקה שאריות של לילה סוער. אולי נשלב אטרקציה קלילה שתכניס עוד קריצה של חופש (בתמונה – לא ויתרנו על קפיצה למצפה התת ימי), ואחר כך נזמין לנו ספא באילת - נשימות עמוקות, ידיים מקצועיות שמרפות שרירים שעבדו קשה על הרחבה, ושקט כזה שמלטף מבפנים.

ובערב - ארוחת ערב חגיגית של שבת המלכה, עם כל הפרצופים שכבר הפכו מוכרים מהלילה הקודם. אותם חיוכים, אותם מבטים שמבינים בדיוק מה עברנו בלילה האחרון (-:

להזמנת חבילות נופש בארץ - החל מאילת, הרצליה, ים המלח וכל מה שבניהם -

התקשרו 072-390-1032 ותגידו שאני שלחתי אתכם (-:

ואל תשכחו קרם הגנה ...