משחקים לילדים - אי של שפיות

המצב הבטחוני שוב שובר לילדים את השגרה הברוכה - אין בית ספר, אין חוגים, אין כמעט מפגש עם חברים והימים נמתחים עד אינסוף. אצלנו ביומיים הראשונים נרשמה התלהבות רבה בקרב הבנים (10,7) מהעובדה שאין כיבוי אורות, אבא ואמא נמצאים כל היום בבית וכמובן, גולת הכותרת- זמן מסך ללא מגבלה

אבל מהר מאוד ההתלהבות חלפה והם התחילו להשתעמם... הגדול כבר יודע להגיד את זה במפורש, הקטן עדיין לא מצליח לבטא זאת במילים - הוא פשוט מפגין עצבנות, מתח והתפרצויות של תסכול, מין עייפות כזאת שלא קשורה לשעת השינה. יותר ריבים, יותר רגישות, סף תסכול נמוך

ואני מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה לחכות שהשגרה תחזור. אני צריכה לייצר להם עניין. כזה שיכניס להם תנועה, שיאוורר להם את הראש, שייתן להם קצת משמעות. תודה לאל על החיים במושב, בקהילה שמייצרת מפגשים ספונטניים בגן שעשועים ופעילויות הפוגה - אבל זאת טיפה בים. טיפה שמרככת לרגע, שמאווררת שעה שעתיים, ואז חוזרים הביתה והקירות שוב קצת חונקים אם נהיה כנים

בתוך המציאות המתוחה הזאת, אני עדיין צריכה למלא עוד 10–12 שעות. לייצר להם תנועה כשהלב דרוך, לייצר שגרה בתוך אי שגרה, לייצר משמעות במקום שבו הכול מרגיש תלוי באוויר...

מזדהים? קבלו כמה רעיונות בעניין משחקים לילדים שיעסיקו את הילדודס ואת המתבגרים, בחלקם כולל התייחסות לחוויה האישית שלי

קפיצות שמחזירות את האוויר

גילינו מחדש את המשחק שנקנה בשיא מגפת הקורונה (זוכרים את המשבר ההוא, אי שם ב2020?) - טרמפולינה לחצר. המשחק האדיר הזה מככב אצלנו בעיקר כשמגיעים חברים של הילדים, הפך לכלי מרכזי בימים האלה של חיפוש כמעט נואש אחרי עניין בגזרת הבית. ואם אפשר עניין שמשלב תנועה של הגוף - זה בכלל בונוס. הגוף מתרוקן ממתח בלי שנרגיש, האנרגיה התקועה מוצאת מוצא, הלב דופק חזק - אבל מסיבה טובה. הם מתחרים בכיף מי קופץ גבוה יותר, מי מצליח סיבוב באוויר, מי מחזיק הכי הרבה זמן בלי ליפול, וצוחקים בקול מתגלגל שממלא את החצר ומאוורר גם אותי ואת בן זוגי. לפעמים כמה קפיצות טובות בטרמפולינה לילדים עושות לנפש מה ששום שיחה (או כמו שהגדול שלי אומר, "חפירה") לא מצליחה...

רעש קטן שמייצר יציבות

ובמרפסת, מחכה לנו גם שולחן פינג פונג. עוד רכישה טרייה טרייה שהגיעה מתוך רצון לייצר בית חי, תנועתי, כזה שלא מכור למסכים. לא הספקנו לשחק בו כל כך, אבל עכשיו הוא קיבל קידום רציני. הכדור הקטן מרצד מצד לצד, הקצב עולה, הריכוז מתחדד. יש חוקים, יש ניקוד, יש מטרה - ופתאום המתח מתועל למשהו מדויק וברור. הם מתווכחים אם זה היה בפנים או בחוץ, צוחקים, ואני רואה איך בתוך הרעש הקטן של הכדור שפוגע בשולחן - נוצרת יציבות ותחושת שליטה

אי של ריכוז בעולם מוסח

אתמול השכנים המתוקים הזמינו אותנו להצטרף אליהם למשחק סנוקר, ותקשיבו טוב- עפתי! הם קנו שולחן סנוקר וביליארד אחרי לחץ אינטנסיבי מצד המתבגר שלהם. חשבו קדימה, על החופש הגדול שבפתח, והנה, מלחמה שכולאת את כולם בבית והם הרוויחו משחק שמסתבר שיש לו ערך רב.

בניגוד לכדורגל שהילדים פשוט מסתערים עליו, סנוקר הוא משחק שמכריח להאט. לעמוד. להתבונן. לחשב זווית. לחשוב שני מהלכים קדימה. אסטרטגיה טהורה. תוסיפו לזה את הצורך בקואורדינציה עדינה, דיוק מוטורי, סבלנות וריכוז - וקיבלתם אי של שקט בעולם מוסח

פותחים מגרש בכל פינה

בדצמבר האחרון הקטן חגג יום הולדת, וקיבל מהחברים לכיתה שערי כדורגל מתקפלים. אחד היתרונות הגדולים שלהם הוא הניידות - מתקפלים בשנייה, נכנסים לתיק נשיאה ייעודי, ויאללה, זזים. אתמול פשוט נדדנו איתם ממקום למקום: התחלנו על הדשא בחצר, המשכנו למדשאה הגדולה במרכז המושב, וסיימנו אצל משפחה של חברים. בכל תחנה פתחנו “מגרש” והפכנו את הלוקיישן לפינה מלאת אנרגיה וצחוק. פשוט מדליק ברמות. מדובר בהרכבה פשוטה ומהירה - כזו שאפילו 'שתי ידיים שמאליות' כמוני הצליחו לבצע בלי לקרוא הוראות פעמיים...

אנרגיה חדשה בדרך אלינו

ובעוד הבכור סולד מכדורגל, ובאופן כללי קצת פחות חובב ספורט, חיפשנו עבורו פתרון שידבר בשפה שלו. כך הזמנו אתמול מתקן כדורסל אלקטרוני של סופרליג - כזה שנפתח ברגע ומכניס תחרות קטנה לסלון. המחשבה הייתה מצד אחד לייצר תנועה שכל כך חשובה, במיוחד בימים שרובם סטטיים, מצד שני להישאר בעולם של משחק, דיוק ואתגר אישי ופחות ריצה אינסופית במגרש שמאיימת עליו. ועל הדרך, ובעיקר בשביל בן הזוג שלי שמאז ימיו בהפועל גליל עליון מפנטז על קאמבק קטן למגרש - הזמנו גם מתקן סל מקצועי לחצר. אם כבר מכניסים אנרגיה הביתה, אז עד הסוף. מיכה שלנו, האלוף של קופונופש פלוס, התחייב על אספקה מהירה גם בימים המורכבים האלה - ואנחנו סופרים את הימים. מבטיחה לעדכן כשהכדור הראשון יפגוש את הרשת!

להכניס קצב הביתה

אם כבר הזכרתי את מיכה - אחד המשחקים הראשונים שקיבלנו ממנו, כשהוא פתח את תחום השופינג באתר, היה שולחן הוקי אוויר לילדים. כל סבב הוא קצר, מהיר, דינמי - כזה שאפשר לשלוף לעשר דקות עד שארוחת הערב מוכנה, או לסיבוב זריז לפני המקלחות. יש בו משהו שמדליק את הבית בשנייה: הצליל של הדיסקית שמחליקה, הקריאות של “גול!”, התחרות הבריאה שמתפתחת בלי מאמץ. הוא מייצר אנרגיה, מכניס צחוק ואקשן, ועל הדרך הילדים לומדים לא מעט להיות ממוקדים, דרוכים, חדים, להגיב מהר, להתמודד עם הפסד קטן בלי דרמה גדולה. ובעיקר - ליהנות מהקצב