קטיף עצמי אלרום - ביס קטן של ילדות
כל מי שגדל כמוני במושב, מכיר היטב את הטעם של פרי שנקטף ישר מהעץ. לשמחתי, החיים שלי מלאים ברגעים קטנים כאלה, שמצליחים להחזיר אותי ישר לילדות באייטיז - למדשאה של סבתא תחיה וסבא יצחק, ולעץ הפטל הענק שהיה מגנט לכל ילדי המושב. היינו מטפסים עליו יחפים, שולחים ידיים אל הפטל הכי עסיסי ומבריק, ומתעלמים לגמרי מהצעקות של אמא כשהיינו חוזרים הביתה עם כתמים שלא יורדים מהחולצה. גם זה, איכשהו, לא הצליח לקלקל אפילו קצת את תחושת האושר הטהור שהרגשנו שם !
אין פלא שמכל אטרקציות הקיץ, דווקא קטיף דובדבנים - ובכלל קטיף פירות יער - הוא זה שתמיד מצליח לרגש אותי מחדש. תנו לי עצים, שדות, אוויר הרים וריח של אדמה, ומיד אני מרגישה הכי בבית בעולם. גם הילדים שלי נדבקו באהבה הזאת, ומחכים כל שנה מחדש לעונת הדובדבנים ולביס הזה של פרי ישר מהעץ - עסיסי, מתוק, עם החמצמצות הקטנה והמדויקת הזאת שפשוט אי אפשר לעמוד בפניה. טעם של קיץ אמיתי, על מלא מלא
חלון קצר של קסם
אולי זה גם חלק מהקסם של דובדבנים - העובדה שהם לא כאן כל השנה.
בן זוגי שיחיה מגדל פקאנים, וגם הם מגיחים רק פעם בשנה לתקופה קצרה, כך שאני מכירה היטב את תחושת ה'יקר מפז' שפירות עונתיים יודעים לייצר. יש משהו בזה שהם לא זמינים תמיד, שהופך אותם למרגשים יותר. נכון, אפשר ליהנות מהם לאורך כל השנה, אבל כשהם כבר לא טריים מהעץ - הקסם מרגיש קצת אחרת.
בניגוד לפירות שאנחנו רגילים לראות בכל סופר בכל עונה, כמו לפקאן גם לדובדבן יש רגע משלו. חלון זמן קצר שבו הכול מבשיל יחד, והעצים מתמלאים בפירות אדומים שנראים כמעט לא אמיתיים.
וביננו? שום דובדבן שנקנה בקופסה במקרר של הסופר לא משתווה לטעם של דובדבן שנקטף לפני שנייה מהעץ
כשכל המשפחה מתאהבת
כשמגיעים למטעים של קטיף עצמי אלרום בתקופה הזאת, מבינים מהר מאוד למה אנשים נוסעים מכל הארץ במיוחד בשביל החוויה הזאת. השורות הארוכות של עצי הדובדבן, מזג האוויר הנעים יחסית גם בתחילת הקיץ, הנוף הגולני הפתוח והתחושה הזאת שהזמן קצת מאט כאן - הכול מתחבר לרגע קטן שמרגיש כמו בועה בתוך המרוץ של החיים. והילדים? מבחינתם זה בכלל גן עדן קטן.
תוך חמש דקות הם כבר מסתובבים עם חיוך אדום ממיץ דובדבנים, מתווכחים מי מצא את הדובדבן הכי גדול
גם לנו מגיע ליהנות
אחרי שנים שאני נסחבת אחריהם לאטרקציות שלא באמת מדברות אליי, וכל מה שאני עושה בהן זה לספור את הדקות עד שהם ימצו את החוויה - אחד הדברים שאני הכי אוהבת בקטיף דובדבנים, זה שזאת אטרקציה שלא באמת שייכת לגיל מסוים. גם אני נהנית ממנה באמת.
הילדים נהנים מהחופש, מהטיפוס הקטן ומהאכילה הישר מהעץ, אבל גם אנחנו המבוגרים נשאבים לזה די מהר. כנראה כי יש משהו מאוד מרגיע בפעולה הפשוטה הזאת של לקטוף פרי ישר מהעץ. ובעידן שבו הכול מיידי, ארוז ומוכן מראש - פתאום מגיע רגע קטן של חיבור אמיתי לטבע. להבין מאיפה האוכל שלנו מגיע, להריח את העלים, להרגיש את השמש על הפנים, ולהיזכר שפעם זה היה הדבר הכי טבעי בעולם
לא רק דובדבנים, גם אוויר לנשימה
מעבר לקטיף עצמו, יש משהו באזור של אלרום בצפון הגולן, שפשוט עושה טוב על הלב.
הדרך לרמה כבר מכניסה לאווירה אחרת - פחות צפופה, פחות לחוצה, יותר ירוקה ופתוחה...
הגובה של רמת הגולן מעניק לאזור מזג אוויר נעים יחסית גם בימים חמים, ובשילוב הנוף ההררי והמרחבים הפתוחים מתקבלת תחושה כמעט אירופאית.
לא סתם הרבה משפחות בוחרות להפוך את הביקור באזור ליום טיול שלם, ולשלב בילוי במגוון האופציות של אטרקציות בצפון.
אפשר להתחיל את הבוקר בקטיף, להמשיך למסלול מים חופשי או למשל בקייקים, לשלב תצפית יפה, לעצור לאכול באחת מהמסעדות האזוריות, ופשוט ליהנות מהצפון כמו שצריך