כורסאות טלוויזיה: למה כולנו פתאום רוצים אחת בבית?

יש רהיטים שקונים כי צריך אותם, ויש רהיטים שאחרי שהם נכנסים הביתה אנחנו לא ממש מבינים איך הסתדרנו בלעדיהם. מבחינתי, כורסת טלוויזיה שייכת לחלוטין לסוג השני. למעשה, אצלנו בבית כבר יש שתיים. לא כי הסלון שלנו הוא אולם קולנוע ולא כי אנחנו מפונקים במיוחד, אלא מסיבה הרבה יותר פרקטית: כדי שלא יהיו ויכוחים מי יושב בכורסה... כי זה בדיוק מה שקורה עם כורסת טלוויזיה טובה. מהר מאוד היא הופכת להיות המקום הזה בבית שכולם רוצים להגיע אליו ראשונים, כולל הילדים !

אמא שלי קראה לה "מכשופה"

לאמא שלי, זכרונה לברכה, הייתה כורסת טלוויזיה שהיא הייתה קוראת לה "מכשופה". אגב, היא עדיין היום נמצאת אצלי בסלון... תמיד הצחיק אותי הכינוי הזה, אבל הוא היה מדויק להפליא. היא טענה שהכורסה פשוט מכשפת אותה: איך שהיא מתיישבת עליה, משהו קורה. היא נרגעת, העיניים מתחילות להיעצם, הגוף נהיה כבד ותוך זמן קצר היא כבר מנמנמת. והיום אני מבינה בדיוק למה היא התכוונה. יש משהו במבנה של כורסת טלוויזיה טובה שמערסל את הגוף בצורה שונה לחלוטין מכיסא או אפילו מספה רגילה. הגב מקבל תמיכה, הרגליים עולות, הראש נשען ואפשר סוף סוף להפסיק "להחזיק" את הגוף. לא צריך לשבת זקוף, לא צריך למצוא תנוחה ולא צריך להזיז כריות מצד לצד. פשוט נשענים לאחור ושוקעים. כנראה שאמא צדקה. יש בהן משהו קצת מכשף...

אנחנו יושבים כל היום, אבל כמעט לא באמת נחים

זה נשמע קצת אבסורדי, אבל ישיבה ומנוחה הן ממש לא אותו הדבר. אני, למשל, עובדת בישיבה בערך שמונה שעות ביום. לכאורה, מה כבר עשיתי? ישבתי. בפועל, בסוף יום עבודה הגוף שלי יכול להרגיש עייף ומכווץ כאילו עבדתי בעבודה פיזית. הכתפיים קצת עולות, הגב מחפש תנוחה אחרת, הצוואר תפוס והרגליים רק רוצות להימתח. ישיבה מול מחשב במשך שעות דורשת מהגוף להחזיק את עצמו בתנוחה מסוימת, ולכן מבחינתי המעבר בסוף היום לכורסת הטלוויזיה הוא כמעט טקס. מקלחת חמה, בגדים נוחים ואז הכורסה שלי. אני מרימה את הרגליים, נשענת לאחור וממש מרגישה איך הגוף מתחיל להשתחרר. זאת לא אותה ישיבה שעשיתי כל היום. זאת כבר מנוחה

אולי בגלל זה כורסאות טלוויזיה הפכו לכל כך מבוקשות

בשנים האחרונות נדמה שכורסאות טלוויזיה נמצאות כמעט בכל מקום, וזה די הגיוני. הבית שלנו הפך להרבה יותר ממקום שחוזרים אליו בסוף היום. אנחנו עובדים בו, צופים בסדרות, מארחים, קוראים, גוללים בטלפון ומבלים בו הרבה יותר שעות מבעבר. במקביל, גם הציפייה שלנו מנוחות השתנתה. אם פעם כורסת טלוויזיה נתפסה קצת כמו הכורסה הענקית של אבא בסלון (אללה הכורסא האלמותית של אד בנדי, שזוכרים בוודאי כל מי שנולד לפני שנות ה2000), היום אפשר למצוא דגמים בעיצובים, גדלים וסגנונות שונים שמתאימים גם לבתים מודרניים. ומעבר לעיצוב, יש כאן משהו מאוד בסיסי: אנחנו פשוט רוצים שיהיה לנו בבית מקום שהוא באמת נוח. לא "יפה אבל בסדר", לא ספה שצריך להוסיף לה שלוש כריות כדי למצוא תנוחה, אלא מקום שמתיישבים בו ומיד מרגישים שהגיע זמן לנוח

הרגע שבו הרגליים עולות משנה הכול

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בכורסאות טלוויזיה הוא האפשרות להרים את הרגליים ולהישען לאחור. זאת פעולה קטנה שמשנה לחלוטין את התחושה. בישיבה רגילה כפות הרגליים נשארות על הרצפה והגוף עדיין נמצא במצב של ישיבה. בכורסה נפתחת, לעומת זאת, כל התנוחה משתנה. הרגליים מקבלות תמיכה, הגב נשען והמשקל מתחלק אחרת על הכורסה.

פתאום הרבה יותר טבעי לקרוא ספר, לראות סרט או פשוט לעצום עיניים לכמה דקות. ואם אתם מהאנשים שאומרים לעצמם "אני רק אנוח עשר דקות" ומתעוררים שעה אחר כך - אל תגידו שלא הזהרתי אתכם...המכשופה עובדת !

היום כבר אפשר לקבל הרבה יותר מכורסה שנפתחת

כורסאות הטלוויזיה של היום מגיעות במגוון רחב מאוד של אפשרויות. יש כורסאות עם פתיחה ידנית ויש דגמים חשמליים שבהם אפשר לשנות את התנוחה בלחיצת כפתור. בחלק מהדגמים שניתן לרכוש בחנות האונליין קופונופש פלוס, ניתן לשלוט בצורה מדויקת יותר בזווית הגב ובמדרך הרגליים ולמצוא את התנוחה שהכי נוחה לכם. ויש גם כאלה שלוקחות את עניין הפינוק עוד כמה צעדים קדימה : אפשר למצוא כורסאות טלוויזיה עם פונקציית עיסוי, כורסאות עם חימום ואפילו דגמים עם מנגנון נדנוד. למי שאוהב להגיע הביתה בערב ופשוט להתמסר לכמה דקות של שקט, הפונקציות האלה יכולות להפוך את הכורסה לפינת הפינוק הפרטית של הבית

עיסוי וחימום - מותר גם להתפנק

אני מודה שיש משהו קצת משעשע ברעיון של כורסה שלא רק מרימה לי את הרגליים אלא גם מחממת ומעסה אותי. אבל אם כבר הגענו עד כאן, למה לעצור? פונקציית חימום יכולה להיות נעימה במיוחד בחורף, כשמתכרבלים מול הטלוויזיה, ופונקציות עיסוי מוסיפות עוד רובד של פינוק. חשוב כמובן להבין שלא מדובר בתחליף לעיסוי מקצועי או לטיפול רפואי, אלא בפיצ'ר שנועד בעיקר להוסיף לתחושת הנוחות והרוגע. מנגנון נדנוד הוא בכלל עולם בפני עצמו. יש משהו בתנועה העדינה והחזרתית שמתחבר בדיוק לאותה תחושת ערסול שאני כל כך אוהבת בכורסאות האלה

בסופו של יום, כולנו צריכים מקום אחד שאפשר לשקוע בו

אולי זאת הסיבה שכורסאות טלוויזיה הפכו למוצר כל כך אהוב. בתוך החיים העמוסים שלנו, יש משהו כמעט סמלי במקום שמחכה לנו בסוף היום ומבקש מאיתנו לעשות בדיוק את ההפך ממה שעשינו עד עכשיו. לא לעבוד, לא לסדר, לא לרוץ ולא להספיק. אחרי שמונה שעות מול המחשב, סידורים, בית וכל הדברים שהיום הספיק לדחוס לתוכו, אני עושה מקלחת חמה ומתיישבת בכורסה שלי. הרגליים עולות, הגב נשען, הגוף מתחיל להשתחרר ואני מבינה שוב למה אמא שלי קראה לכורסה שלה "מכשופה"...