ספר בעיצוב אישי: כי סיפור האהבה שלכם לא התחיל ביום החתונה

נתחיל בוידוי : אני לא התחתנתי. כלומר, יש לי בן זוג שיחיה כפרה עליו, יש לנו חיים משותפים, יש שני בנים, בית, משק, עסק משותף, משפחה וכל החבילה - רק חתונה לא הייתה. במהלך השנים גם לא ממש הצטערתי על ההחלטה הזאת, לפחות לא במובן הקלאסי שלה. אין לי איזו כמיהה נסתרת לשמלה לבנה או תחושת פספוס על ערב שלא התקיים. אבל יש דבר אחד שכן גרם לי מדי פעם לחשוב שאולי בכל זאת הפסדתי משהו בדרך: התיעוד

איפה כל השנים ההן?

כשאני מסתכלת היום על התמונות שלנו מהשנים הראשונות ביחד, יש פה תמונה, שם תמונה, איזו תמונה מטיול, עוד אחת מארוחה או מאירוע. הכול קצת מאולתר, קצת מפוזר, ובעיקר בלי סיפור שמחבר בין הדברים. וזה חבל לי דווקא היום, כשעברו הרבה שנים ואני מסתכלת אחורה על התקופה ההיא בעיניים אחרות. היינו צעירים, יפים ומאוהבים (ברור ברור שמאוהבים גם היום (-?, לפני הילדים, לפני הלו"ז המשפחתי ולפני שהחיים הפכו למערכת משומנת של עבודה, בית, חוגים, הסעות ומי אוסף היום את מי. הייתה שם תקופה שלמה שהיא רק שלנו, ואין לי באמת משהו שמספר אותה

ואז אני מסתכלת על האחיות שלי, שכן התחתנו, ויש להן אלבום תמונות מעוצב שאפשר לשלוף מהארון ולדפדף בהם. יש משהו נורא כיפי בזה. גם שנים אחר כך אפשר לשבת עם הילדים, להסתכל, לצחוק על התסרוקות, להיזכר מי היה שם ולגלות מחדש פרטים שכבר שכחנו

גם אלבום חתונה מתחיל קצת מאוחר מדי

ופה בדיוק נמצא בעיניי הקסם של ספר בעיצוב אישי שהוא הרבה מעבר לאלבום תמונות מעוצב, הוא ממש סיפור עלילתי שמספר את סיפור האהבה של בני הזוג. הוא לא בא להחליף את אלבום החתונה - אלבום חתונה הוא מזכרת נפלאה מהאירוע עצמו: ההתארגנות, השמלה, החופה, המשפחה, החברים, הריקודים וכל הרגעים הקטנים והגדולים של אותו יום. אבל סיפור האהבה הרי לא התחיל כשהצלם הגיע... בהנחה שאתם לא משתתפים בתוכנית חתונמי (-:הוא התחיל הרבה קודם. בפעם הראשונה שנפגשתם, בדייט הראשון, ברגע שבו אחד מכם הבין שזה כבר קצת יותר רציני, בטיול הראשון, בדירה הראשונה, בבדיחה הפרטית שאף אחד אחר לא מבין, ואולי גם בריב ההוא שהיום כבר מצחיק אתכם. אחר כך הגיעה הצעת הנישואין, ההחלטה להתחתן וכל הדרך שהובילה ליום הגדול. דווקא את הדרך הזאת אלבום החתונה בדרך כלל לא מספר

להפוך את הזוגיות לסיפור שאפשר להחזיק ביד

מארז החתונה של DuoTale לוקח בדיוק את החומרים האלה והופך אותם לספר אהבה אישי ומאויר. בני הזוג מספרים על עצמם ועל הזוגיות שלהם, משתפים ברגעים ובזיכרונות, מעלים תמונות ובוחרים את סגנון האיור שהם אוהבים. מתוך החומרים האלה נוצר סיפור שמבוסס עליהם, עם דמויות מאוירות שנועדו להזכיר אותם. במארז יש ארבעה עותקים של הספר, כך שמעבר לעותק שנשאר אצל בני הזוג אפשר לתת עותקים גם להורים או לסבים. כל ספר כולל 10 עמודים, ויש אפשרות לראות את העמודים ולעבור על הספר לפני האישור הסופי להדפסה.

אני אוהבת במיוחד את העובדה שלא פשוט לוקחים כמה תמונות יפות ומדפיסים אותן. צריך לעצור לרגע ולספר: איך הכרנו? מה עברנו ביחד? מהם הרגעים שאנחנו זוכרים? מה מיוחד דווקא בזוגיות שלנו? ובעצם, כבר התהליך עצמו גורם לכם לעשות משהו שאנחנו כמעט אף פעם לא עושים בזמן אמת - לעצור ולהסתכל אחורה

הדברים שאנחנו בטוחים שלעולם לא נשכח

כשהיינו בתחילת הקשר שלנו הייתי בטוחה שאני אזכור הכול. הרי איך אפשר לשכוח את המקומות שהיינו בהם, הדברים שאמרנו, הבדיחות שלנו והסיפורים הקטנים? אז אפשר... השנים עוברות, עוד ועוד חוויות מצטברות, מגיעים ילדים, החיים משתנים, ודווקא הפרטים הקטנים מתחילים להיטשטש. לפעמים נשאר זיכרון כללי של תקופה, אבל לא בהכרח כל אותם רגעים שהפכו אותה למה שהיא הייתה. וזו בעיניי אחת הסיבות היפות ליצור אלבום תמונות מעוצב דווקא סביב החתונה. אתם עדיין קרובים מאוד לתקופה שאתם מתעדים. הזיכרונות טריים, התמונות נמצאות בטלפון ואפשר עוד לשחזר את כל אותם פרטים קטנים שעוד עשר או עשרים שנה אולי כבר יהיה קשה לשלוף

מתנה שהיא באמת של הזוג

יש עוד יתרון לספר בעיצוב אישי: הוא יכול להיות רעיון מקסים למי שמחפש מתנה לחתונה שלא תיעלם בתוך ערימת המתנות. אני אישית למשל עקרונית לא נותנת צ'קים... אני תמיד אבחר מתנה עם משמעות. לדידי וויקה שהתחתנו חודש שעבר למשל, קניתי שובר לספא, ולריקה ושחר קסדות חדשות עם השמות שלהם. אם גם אתם מעדיפים לתת מתנה עם ערך ולא כסף, ספר שמספר את הסיפור של הזוג הוא אופציה מעולה.

בניגוד למצעים שהם מאוד גנריים ומתאימים לכולם, הספר מאוד אישי, לא יכול להיות שייך לזוג אחר, כי האנשים, ההיכרות, הזיכרונות והדרך הם רק שלהם. אפשר להכין אותו כמתנה של בני הזוג לעצמם, או כמתנה מההורים או מחברים קרובים שמכירים היטב את הסיפור. מארז DuoTale כולל ארבעה ספרים, כך שאפשר גם לחלוק את המזכרת עם המשפחה הקרובה.

אם הייתי מתחתנת היום

אם הייתי מתחתנת היום, כנראה שהייתי רוצה גם אלבום חתונה מושקע. אבל הייתי רוצה לידו עוד ספר אחד קטן שמספר מה היה לפניו. כי בסופו של דבר, החתונה היא יום אחד. יום משמעותי, מרגש וחגיגי מאוד - אבל עדיין יום אחד. הסיפור האמיתי נמצא בדרך שהביאה אתכם אליו. ואולי בגלל שאין לי אלבום כזה בעצמי, אני מבינה היום יותר כמה כיף שיש משהו מוחשי שאפשר לפתוח אחרי שנים ולהגיד: תראו אותנו אז. ככה הכרנו, ככה נראינו, אלה היו החיים שלנו, וכאן בעצם הכול התחיל. הילדים שלנו מכירים אותנו בעיקר בתור אמא ואבא. לפעמים נחמד להזכיר להם, וגם לעצמנו, שהרבה לפני שהם הגיעו - היינו פשוט שני צעירים יפים ומאוהבים, עם סיפור משלנו...