כשהמשיכה למנועים מגיעה למסלול

יש דברים שנטמעים בנו כבר בילדות. בתור מי שנולדה וגדלה במושב, עולם רכבי השטח תמיד היה נוכח סביבי. לאבא שלי היה ג'יפ במשך כל השנים וגם החברים מסביב תמיד היו מחוברים לעולם הזה. טרקטורונים, אופנועים, ריינג'רים, טיולי שטח, בוץ ואבק היו חלק די טבעי מהנוף שבו גדלתי

אני תמיד אומרת שבגלגול הבא אני בטוח אהיה איזו רוכבת אנדורו מדופלמת, כזאת שעפה בשבילים כאילו נולדה עם קסדה על הראש. כי משהו בעולם המוטורי מאוד מושך אותי - הצליל של המנוע, תחושת החופש, המהירות, האדרנלין ובעיקר השילוב הזה בין כלי, אדם ודרך. רק שבגלגול הנוכחי זה קצת פחות מתממש. מוטורית אני מרגישה כבדה ומסורבלת, ובניגוד לפנטזיות שלי, כשאני באמת צריכה לעלות על כלי ולשלוט בו במהירות - זה בעיקר מפחיד אותי

כנראה שהאהבה למנועים עוברת הלאה

בגלל זה אני כל כך מבינה את המשיכה של הבנים שלי לעולם הזה. מבחינתם מספיק לשמוע מנוע מתניע כדי שהעיניים יידלקו. יש משהו מאוד ראשוני ומלהיב בצליל הזה, בתחושה שהכלי מגיב אליך, במהירות שעולה ובצורך להיות מרוכזים בכל שנייה במה שקורה על המסלול. וזו בדיוק הסיבה שחוויית קארטינג עובדת כל כך טוב בעיניי. היא לוקחת חלק גדול מהקסם של העולם המוטורי ומכניסה אותו לסביבה מסודרת ומוגדרת. לא צריך לצאת עם אופנוע לשטח, לא לקנות טרקטורון ולא להפוך לרוכבים מקצועיים. מגיעים, מקבלים הדרכה, עולים על הקארט - ופתאום יש מסלול שלם שמחכה לכם

דן קרטינג - הרבה מעבר ללחיצה על הגז

מי שחושב שכל הסיפור של קארטינג מסתכם בללחוץ על הדוושה ולנסוע מהר, מגלה די מהר שיש כאן הרבה יותר מזה. צריך ללמוד להכיר את המסלול, להבין מתי נכון להאיץ ומתי דווקא להוריד מהירות, איך להיכנס לסיבוב ואיך לשמור על קו נסיעה נכון. וזה מה שהופך ביקור בסניפי דן קרטינג לחוויה שכל סיבוב בה מרגיש קצת אחרת. בהתחלה עוד בודקים את הכלי ואת עצמנו, ואחרי כמה דקות הביטחון עולה ומתחילים לחפש את הדרך להשתפר. פתאום הסיבוב ההוא שלקחנו לא טוב קודם הופך למשימה אישית, ומתחילה התחרות האמיתית - לא רק מול מי שנמצא לידנו, אלא גם מול עצמנו. וכמובן, אם מגיעים עם משפחה או חברים, נכנס לתמונה גם יצר התחרות. כי אפשר להצהיר לפני שמתחילים ש"אנחנו כאן רק בשביל הכיף", אבל ברגע שעולים למסלול, כולנו יודעים איך זה נגמר

להרגיש נהגים ליום אחד

אצל ילדים החוויה מקבלת ממד נוסף. קארטינג לילדים מאפשר להם לטעום מהעולם שהם רואים בסרטים, במשחקי מחשב ובמרוצי מכוניות, אבל הפעם הם לא צופים מהצד ולא מחזיקים שלט ביד - הם בתוך ההתרחשות. בעיניי, חלק גדול מהקסם נמצא דווקא בתחושת העצמאות. הילד צריך להיות קשוב, להתרכז, להגיב למסלול וללמוד תוך כדי תנועה. וכשהוא מסיים מקצה, קשה לפספס את תחושת ההישג ואת הרצון המיידי לעשות עוד סיבוב - והפעם טוב ומהר יותר

חוויה משפחתית עם הרבה אדרנלין

עוד מה שאני אוהבת בדן קארטינג הוא שמדובר בפעילות שלא דורשת מאיתנו להיות "אנשי מוטוריקה" כדי ליהנות ממנה. אפשר להגיע עם אהבה גדולה למכוניות ומנועים, ואפשר פשוט לחפש פעילות קצת אחרת, כזאת שמכניסה אקשן ליום המשפחתי. אולי בגלגול הזה כבר לא אהפוך לרוכבת האנדורו שדמיינתי לעצמי, אבל לראות את הבנים שלי מתלהבים מהמסלול, מהמהירות ומהמנועים מחזיר אותי בדיוק לאותו עולם שבו גדלתי. רק שהפעם, במקום ג'יפ בשבילי המושב או טרקטורון בשטח, יש מסלול, קארט קטן והרבה מאוד אדרנלין