כשהצ'אקרות יוצאות משליטה

יש אנשים שהולכים לתיאטרון כדי ליהנות מערב נעים. אני פחות בנויה לזה, והאיש שאיתי אפילו קיצוני יותר, למזלי (-: . תמיד נמשכתי ליצירות נועזות, שלא מפחדות ללכת לקצה, לעורר אי נוחות, להצחיק במקומות שאולי לא נעים להודות שמצחיקים אותנו ובעיקר להשאיר אותי עם משהו לחשוב עליו בדרך הביתה. זה נכון אצלי בטלוויזיה, בקולנוע וזה נכון גם בתיאטרון. תנו לי יצירה פרועה, בועטת ולא צפויה ואני בפנים. ההצגה הריטריט של תיאטרון הקאמרי בהחלט משחק במגרש האפל הזה

ברוכים הבאים לריטריט. עכשיו נסו לצאת ממנו

במרכז העלילה עומד יוני, מיליונר עם עבר מפוקפק שמזמין את חבריו הקרובים לווילה מבודדת במדבר כדי לחגוג את יום הולדתו במסגרת ריטריט רוחני. יוני, כך הוא לפחות טוען, נמצא בעיצומו של מהפך: התחדשות, התבוננות פנימית, שינוי וכל החבילה הרוחנית. החברים שלו קצת פחות קונים את זה. המתחים והמשקעים הישנים צפים מהר מאוד והחבורה כבר מחליטה לפרק את החגיגה ולחזור הביתה, אלא שאז פורצת סערה שמותירה את כולם תקועים יחד. החשמל נופל, האורות כבים ואחד הנוכחים נמצא ללא רוח חיים. ומכאן הריטריט מקבל משמעות חדשה לחלוטין. כולם חשודים, אף אחד לא באמת תמים ומתחת לכל הדיבורים על מודעות, ניקוי והתחדשות מסתתרים סודות, אינטרסים, יחסים מורכבים והרבה מאוד חשבונות פתוחים

קומדיה, אבל עם סכין בין השיניים

אחד הדברים שהופכים את הריטריט למסקרנת מבחינתי הוא החיבור בין עולמות שאני אוהבת. מצד אחד תעלומת פשע של ממש - אחד הז'אנרים האהובים עליי בעולם. תנו לי גופה, כמה חשודים וסודות מהעבר ואני מיד מתחילה לבנות תיאוריות. מצד שני, גם היחס לעולם הרוחני תפס אותי. אני יצור די סותר: מאוד ארצית, חומרנית ועם רגליים על הקרקע, אבל גם מאמינה בתקשור ובטיפולים אנרגטיים (זה בתכלס הפסיכולוג שלי) והילד שלי מתחנך במסגרת אלטרנטיבית שהיא רוחנית פר אקסלנס. לכן אני יכולה להבין את העולם הזה ובאותה נשימה גם לצחוק מהציניות כלפיו. והריטריט עושה בדיוק את זה - מדברת על מודעות, תהליכים והתחדשות, ובמקביל מראה כמה מהר כל הצ'אקרות נזרקות מהחלון כשהמציאות מתחילה להסתבך

כשהמסכות מתחילות לרדת

זה החלק המעניין באמת: הריטריט אולי מתחילה עם כל המילים היפות של מודעות, תהליכים, ניקוי והתחדשות, אבל מהר מאוד מתברר שמתחת לכל אלה נמצאים בני אדם עם אגו, קנאה, פחדים, משקעים וסודות. אפשר לעשות עבודה פנימית ולדבר על אנרגיות עד מחר, אבל כשמישהו לוחץ לנו בדיוק על הנקודה הנכונה - או הלא נכונה - כל הנאורות הזאת עומדת למבחן. ככל שהעלילה מתקדמת, המסכות יורדות והפער בין מי שהדמויות מספרות שהן לבין מי שהן באמת הולך ונחשף

לא הצגה שבאה להתנהג יפה

זה בדיוק סוג התיאטרון שאני אוהבת. לא כזה שמלטף אותי ושולח אותי הביתה בדיוק כפי שנכנסתי, אלא הצגה שמוכנה להיות חצופה, בוטה, מצחיקה, אפלה ואפילו קצת לא נוחה. בת חן סבג ועירד רובינשטיין, בנו עולם שבו המתח וההומור כל הזמן מתנגשים זה בזה. רגע אחד צוחקים מהסיטואציה וברגע הבא נזכרים שבעצם יש כאן זירת פשע ושכל אחד מהאנשים שעל הבמה יכול להיות הרבה פחות תמים ממה שחשבנו

אז למי מתאימה הריטריט?

בעיקר למי שאוהב שהקומדיה שלו מגיעה עם קצת חושך. למי שנהנה מתעלומות, מטוויסטים ומדמויות שאי אפשר מיד להחליט אם אוהבים אותן או רוצים לברוח מהן. ובעיקר למי שמחפש ערב תיאטרון שהוא קצת פחות צפוי. אם אתם מחפשים קומדיה מתקתקה ונעימה - כנראה הגעתם לריטריט הלא נכון. אבל אם כמוני אתם מעדיפים את התיאטרון שלכם קצת יותר נועז, קצת יותר שחור והרבה פחות צפוי, הריטריט בהחלט שווה מקום ברשימה